את הבן שלי, לביא, ילדתי עם התזה שלי.
אמרתי למנחות שלי "ימות העולם, אני מגישה את התזה לפני שהתינוק הזה יוצא לי מהבטן". ואכן כך קרה; בחודש התשיעי להריון מצאתי את עצמי מדדה בין מסדרונות האוניברסיטה, מחתימה את המי ומי שצריך על טופס הטיולים להגשת התזה.
אחרי הלידה (של השניים) לקחתי שנת חופש מהמחקר, ולאחריה התחלתי גם את לימודי הדוקטורט שלי, כך שיצא שהגידול של לביא היה שזור בכתיבת הדוקטורט שלי.
בתור חוקרות, הקושי לשלב בין אימהות ומחקר הוא אחד הנושאים המרכזיים והחשובים. אפשר ורצוי לדבר על תחושות האשמה, על המחסור בזמן, על אי השוויון בין המינים והשפעתו על התקדמותנו במסלול המחקרי והאקדמי, ועוד. הדיון הזה הוא דיון חשוב לאין שיעור.
לצד זאת, אני מרגישה צורך להקדיש את הפוסט הנוכחי דווקא לדברים שהאימהות תורמת למחקר, לפחות מחווייתי האישית.
אז הנה עשרה דברים שהאימהות לימדה אותי על המחקר:
1. פרופורציה
בתודות של הדוקטורט כתבתי: "אני רוצה להודות לבן שלי, לביא, שבאופן בלתי מתפשר חזר והזכיר לי שיש דברים אחרים בחיים מלבד הפרויקט הזה". הדוקטורט הוא פרויקט תובעני שמאוד קל להישאב לתוכו ולאבד כל פרופורציה. העובדה שבכל יום ב-15:30 הייתי צריכה לעזוב הכל כדי לקחת אותו מהגן, החזירה אותי כל פעם מחדש למציאות, והזכירה לי שיש עוד דברים בחיים מלבד המחקר.
2. נקודות מבט רעננות
העובדה שבכל פעם יש קטיעה של הרצף (בגלל שאני צריכה לקחת אותו מהגן, למשל), הייתה דווקא חיובית באופן מפתיע. אומרים לנו שאם נעשה דבר שוב ושוב ועוד ועוד רק אז השריר הזה יהיה הכי מיומן, וזה נכון. אך מצד שני יש גם חשיבות למנוחה. אתם מכירים את זה שתמיד הרעיונות הכי טובים עולים במקלחת? או כשאנחנו עושים הליכת התאווררות בחוף? מחקרים שונים מצביעים על כך שליצירתיות גבוהה יש קשר הדוק להסחת דעת. גם ד"ר אורנה רז, שראיינו כחלק מסדרת How I wrote this, וסיימה את הדוקטורט תוך שנתיים בלבד (!), סיפרה שדווקא שילוב העבודה על הדוקטורט עם פעילויות אחרות כמו החלקה על גלגיליות, סייעה לה להגברת היצירתיות והפרודוקטיביות.
3. פרודוקטיביות ומיצוי של הזמן
דווקא בגלל שהזמן למחקר הוא מוגבל ומדוד כשיש ילדים, התייחסתי אליו ממש בחרדת קודש. מ-8:30 כששמתי את לביא בגן ועד 15:30, כשהייתי צריכה לקחת אותו מהגן, נוצרה לי שגרה בה אני עובדת על המחקר. הכלים – יערמו. הכביסה – תחכה. אני מניחה הכל בצד לכמה השעות הקדושות האלה שמיועדות למחקר. וזה עזר לי להיות הרבה, הרבה יותר בפוקוס.
4. נטוורקינג (כן, כן)
לעולם האקדמי יש נטייה להיות לעיתים קר וא-פרסונלי. אני הופתעתי לגלות שהעובדה שאני אמא הייתה הרבה פעמים דרך מעולה להתחיל שיחה. אין מה לעשות, זה משהו שמשותף להרבה נשים ומיד מייצר מכנה משותף שגורם לנגישות מסוימת. באחד מהכנסים הבינלאומיים בהם הרציתי, התחלתי את ההרצאה בסיפור כיצד החוויות האימהיות שלי הביאו אותי לתחום המחקר שלי. לאחר ההרצאה ניגשו אליי כמה חוקרות שאמרו כמה הנקודה הזו ריגשה אותן, ומשם הדרך להמשך הנטוורקינג כבר הייתה סלולה.
5. "תודעת המתחיל" (Beginner's mind)
עוד בראשית שנות ה-20 לחיי, בזמן שהתחלתי לתרגל יוגה, נחשפתי למונח "תודעת המתחיל". זה מצב תודעתי חופשי, אשר מוכן לקבל ולהטיל ספק, ובכך להבין בצורה מדויקת יותר את טבע הדברים. בתור אמא לילד קטן, זכיתי להיות עדה לתודעת המתחיל ברמה היומיומית – לראות איך הילד שלי מגלה לראשונה שאפשר להריח פרח, איך הוא טועם לראשונה גלידה מתוקה, או לומד אותיות ומספרים, במין פליאה שכזו. להתבונן בו עזר לי לגבש בעצמי תודעה רעננה, ופיתחה אותי כחוקרת.
6. אינטואיציה
כשאת הופכת להיות אמא את לומדת להסתמך על האינטואיציה שלך. את לומדת לתת לה מקום. "רק אמא יודעת מה הכי טוב לילד שלה", מכירות את המשפט הזה? העבודה על המחקר הוכיחה שמדובר באחד הכלים החשובים ביותר עבורי. בשלב הסופי של הדוקטורט הייתה לי טענה שידעתי אינטואיטיבית שהיא נכונה, אבל לא הצלחתי למצוא לה סימוכין בספרות המחקר ובכך לאשש אותה. אני זוכרת איך שבועות שברתי את הראש, קראתי מאמרים על גבי מאמרים עד שכמעט ויתרתי. ואז ברגע האחרון מצאתי חוקר סופרסטאר שכתב באופן מדויק דיון שמתוכו הדרך להוכחת הטענה שלי הייתה פשוט סלולה. וככה השלמתי את העמודים האחרונים של הדוקטורט. לפעמים עדיף להתנגד לקול ההיגיון, הקול שכל כך מפתחים בחשיבה האקדמית, ולתת דווקא לאינטואיציה להוביל. ואז קורה הקסם.
7. ללמוד לשחרר
מרגע הלידה, לפחות לתפיסתי, מתרחש תהליך של שחרור. של היפרדות בין הילד לבין האם. בתור אמא אני עוסקת מידי יום בשאלה איפה אני משחררת אותו, איפה אני נותנת לו יותר עצמאות, איפה אני מראה לו שהוא יכול להיות נפרד ממני ואני ממנו. אני מאמינה שהעיסוק המתמיד בשחרור וההבנה שזהו תהליך טבעי והכרחי בחיים, תרמה לי בשחרור הדוקטורט. כמה חוקרים מספרים על תהליך של אבל, אובדן ופרידה במיוחד בשלבים האחרונים של הדוקטורט? השחרור לעיתים קרובות קשה מנשוא, במיוחד כשמדובר על פרויקט שעבדת עליו כל-כך הרבה שנים, עד שכבר נהיה חלק ממך. ההבנה שהשחרור הוא חלק אינטגרלי מהחיים, הבנה שלמדתי מהאימהות, עזרה לי גם בפרידה הסופית מהדוקטורט.
8. מוטיבציה
אני חייבת להודות שבשבועות האחרונים של הדוקטורט, שבהם באמת סבלתי, כל הגוף שלי כאב, הנפש שלי כאבה, הימים והלילות התערבבו והחרדה עלתה וגברה – מה שדחף אותי לסיים את זה, למרות כל הקושי, היה הבן שלי. אמרתי לעצמי – אני חייבת לסיים את זה כדי לחזור להיות האמא שהבן שלי צריך.
9. את לא יכולה לשקוע
גם אחרי הגשת התזה וגם אחרי הגשת הדוקטורט חוויתי דיכאון של אחרי ההגשה. אלה היו התקופות החשוכות ביותר של החיים שלי, שבתוכן מצאתי גם את האור הגדול ביותר שיש בתוכי – כוח הריפוי העצמי. למזלי, בשתי התקופות האלה הבן שלי היה בחיי, עובדה שלא איפשרה לי לשקוע בדיכאון עמוק מידי. הייתי חייבת לתפקד, לקום כל בוקר, להתלבש, לקחת אותו לגן, להיות על פניו מאופסת בזמנים שאני איתו. העובדה שהייתי צריכה להיות שם בשבילו עזרה לי לא לשקוע יותר מידי ולהתאושש לאט לאט בחזרה לעצמי.
10. תובנות
האימהות היא חוויה עצומה. אני זוכרת שפעם מישהי אמרה לי שהמעבר לאימהות הוא שווה ערך ללידה ומוות. וכמה שזה נכון. קשה לי להסביר במילים קצרות כמה תובנות רכשתי על החיים מאז שהפכתי להיות אמא. ואני בטוחה שכל אמא תזדהה איתי. בחוויה שלי אותן תובנות שרכשתי בזכות האימהות גרמו לי להבין דברים אחרת בהיבט המחקרי. אני זוכרת שבאחד מהמרתונים של קודו, סיפרתי לכמה משתתפות שאני יודעת בוודאות לומר שהגעתי להרבה תובנות מחקריות אך ורק בגלל היותי אמא והן הינהנו בהזדהות. הפרספקטיבה האימהית נותנת לך פרספקטיבה ייחודית שהיא מעבר למילים להתבוננות על דברים. פרספקטיבה שאולי אחרים שלא חוו אותה לא יוכלו אפילו להבין.
תודה על ההקשבה, אני מקווה שהדברים הביאו לך ערך.
אשמח לשמוע מה חשבת, מוזמנת לשתף בקהילה שלנו (:
במידה ואת אמא וחוקרת, או לא אמא, ובכל זאת מרגישה את המורכבות הרבה הכרוכה בחיי המחקר, אולי יעניין אותך לשמוע יותר על תכנית הליווי האישי שלנו, הקודה, ליווי מקצועי צמוד כל הדרך עד לסיום.
בנוסף, שמחה לבשר לך שלשבוע אחד בלבד החלטנו לצאת במבצע על שירות הקודה – מבצע חברה מביאה חברה:
הכנסו לאתר, מלאו שאלון התאמה,
ותקבלו כל אחת מכן הנחה של 10% בלבד על חודש אחד בקודה.
* שימי לב – המבצע תקף עד ה-16/5!
באהבה,
רות
© 2023 כל הזכויות שמורות
