בתור חוקרים וחוקרות אנחנו מכירים היטב את הביקורת העצמית. לפעמים טוב כל כך עד לרמה כזו שאנחנו מתבלבלים וחושבים שהיא בעצם אנחנו. שאנחנו אחד איתה. אבל האחדות הזו יוצרת אצלנו פספוס עצום. כי בעצם זה שאנחנו מזהים את עצמנו עם הביקורת, מזהים את עצמנו כביקורתיים, אנחנו מונעים מעצמנו מפגש עם הרגש הזה, הדמות הזו, שנפרדת מאיתנו. ובחוויה שלי, המפגש עם אותה ביקורת עצמית יכול להוליד תובנות מדהימות כל-כך וחיבור מיוחד כל-כך…
—
אחרי יום ארוך ומעייף, בד"כ זה קורה בימים כאלה, הביקורת העצמית הגיעה אליי לביקור.
היא הרגישה לי בגוף בצורה כזו שנפער לי הפה והלשון, ויצאה ממנו מעין שאגה ארסית שהזכירה לי שילוב בין שאגה של אריה לבין נחש שמוציא את הלשון שלו.
הביקורת העצמית נכנסה בדלת.
הזמנתי אותה לשבת איתי בשולחן.
שאלתי אותה: "מה את רוצה להגיד לי?"
והיא ענתה: "מי את חושבת שאת בכלל??? מה נראה לך??? את אפסית גמורה, גרועה אחת" ועוד שצף של מילים שלא אחזור עליהן כאן 😉
עצרתי אותה, בנחת וברכות, ושאלתי אותה "מה חשוב לך?"
נראה לי שהשאלה שלי הפתיעה אותה…
והיא ענתה בשקט בשקט: "לשמור עלייך". ושוב טיפה יותר חזק ובאסרטיביות: "לשמור עלייך". והפעם בקול רועם: "לשמור עלייך".
"זה מעניין. איך בזה שאת יורדת עליי את שומרת עליי?" שאלתי אותה בסקרנות.
"כי אני מונעת ממך לעשות דברים"
"ואיך בזה שאת מונעת ממני לעשות דברים שומר עליי?" לא וויתרתי לה
"כי אם את לא תעשי דברים, את לא תוכלי לטעות ולהתאכזב" היא אמרה בשקט.
"את ממש צודקת" עניתי לה בכנות "אם אני לא אעשה דברים, אני לא אוכל להיכשל. ומצד שני – אם אני לא אעשה דברים, אני לא אוכל גם להצליח".
"את צודקת. לא חשבתי על זה" היא אמרה לי בסקרנות והשתתקה
"ביקורת, אני רוצה להגיד לך תודה. תודה שאת רוצה לשמור עליי, זה ממש מרגש אותי. אבל אני לא צריכה שתשמרי עליי. אני יכולה לשמור על עצמי. אני מאמינה בעצמי, אני אוהבת את עצמי. ואני יכולה לשמור על עצמי. אני משחררת אותך מהתפקיד שלך לשמור עליי, אני עכשיו שומרת עליי" אמרתי לה באהבה ובהערכה רבה.
ואז היא הרפתה. ממש ראיתי את הכתפיים שלה יורדות מעומס המשקל. והיא קמה מהשולחן ויצאה מהדלת.
היה לי ברור שהיא תחזור שוב ברגעים בחיים שבהם אפסיק לשמור על עצמי. ואולי גם על זה אני צריכה להודות – שהיא תמיד כאן בשבילי, להזכיר לי מתי הרגעים האלה שבהם אני לא שומרת על עצמי.
—
בחוויה שלי, אחת הדרכים שלי לשמור על עצמי, היא לוודא שאני מקדישה זמן ותשומת לב לדברים שעושים לי טוב. שממלאים אותי. שמספקים אותי. לא לדחות את אותם דברים שנותנים לי את המשמעות הגדולה ביותר בחיי.
אני חושבת שבתור חוקרים, המחקר שלנו הוא מסוג הדברים האלה. שממלאים אותנו, שנותנים לנו משמעות שנותנים לנו סיפוק…
אני מזמינה אתכם להקדיש יום שלם למחקר שלכם, יום שימלא אתכם, יחזיר לכם את האמונה בעצמכם ויחבר אתכם בחזרה למה שממלא אתכם. והחדשות הבאמת טובות הן שהיום הזה הוא חינמי לגמרי. אם אתם רוצים לשמוע עוד – כל הפרטים כאן.