פסח.
חלקנו כבר שבוע מקרצפים את המגירות של המקרר, חלקנו מתכוננים לצום מיצים, וחלקנו מתכוננים לחופשה המיוחלת. כיהודים וישראלים, אנחנו מקבלים את הפריבילגיה של שבוע בעל חשיבות לאומית, שעוזר לעצור ולהתבונן. זאת תקופה שמאפשרת הזדמנות לשינוי וצמיחה.
אז איך ניתן להשתמש בהזדמנות הזאת לצורך ניקיון שהוא גם חיצוני, אבל גם פנימי?
אתם מוזמנים לקחת לעצמכם שעה בשקט, על הקפה של הבוקר או בלילה אחרי שכולם הולכים לישון,
ולענות בעצמכם על 5 השאלות הבאות:
1. מה תמונת המצב הנוכחית?
כאנשים מבוגרים, אנחנו מתנהלים ביום יום לפי דפוסים, הרגלים וקבעונות, שלעיתים מלווים אותנו במשך עשורים שלמים. זאת הזדמנות להטיל ספק בדפוסים אלה כאמיתות, להסתכל על הדברים באור רענן. נשאל;
מה הדפוסים אשר מאפיינים את ניהול הזמן שלי כיום?
מדוע אני מנהלת אותו באופן הזה?
באילו חלקים של היום והשבוע אני יותר פרודוקטיבית, ומתי פחות?
האם אני חייבת לעבוד 8 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, כדי להגיע לתוצאות מסוימות?
האם יש סוגים של משימות שיותר קל לי לעשות, בזמנים מסוימים?
2. לא להסס לגעת גם בפינות האפלות
בדיוק כמו שבניקיון פסח אתם הופכים את הפינות האפלות ביותר בארון (נכון, היומן מכיתה ג' באמת היה יוצא מן הכלל (; ), כך גם בהתמודדות עם ניהול הזמן שלכם. דווקא הפינות שכבר נשכחו ונזנחו, ורק המחשבה על לפתוח אותן מכווצת אותנו, הן החשובות. אם ניתן להן מעט תשומת לב ואהבה, תקבל לכך תמורה אדירה.
בהקשר זה, נשאל את עצמנו:
מה הנקודות בלוח הזמנים היום שאנחנו לא ממצים, ועדיין ממשיכות?
מדוע המשבצת הזאת נקבעה באופן הזה מלכתחילה?
האם באמת אני חייבת לנצל את השעה הראשונה של הבוקר עבור גלילה בפיד?
מה נקודה אחת, שלו היינו מחוללים בה תמורה, זה היה משנה את תמונת המצב הנוכחית?
3. מה מצית שמחה?
מארי קונדו, מומחית יפנית לסידור הבית, המציאה שיטה שנקראת קון-מארי. היא מורכבת מאיסוף כל חפציו של אדם, קטגוריה אחת בכל פעם, (בגדים, ספרים, ניירת, קומונו וסנטימנטלי) ולאחר מכן מיונם ושמירה רק של הדברים ש"מציתים שמחה" , ובחירת מקום לכל חפץ מאותו זמן ואילך.
הרעיון הוא, בפשטות, שכל מה שתופס מקום אבל לא מעורר שמחה, לא רק שאיננו מקדם אותנו בחיים, אלא שהוא מעכב אותנו, בכך שאנחנו עדיין נדרשים להקדיש לו מקום. במקרה של ארגון הזמן, מדובר בהקדשת משאבים מנטליים, והנדל"ן יקר ביותר. כך למשל, אם שילמתי על קורס שאני לא מרגישה שאני מפיקה ממנו, ואני ממשיכה להגיע רק בגלל שהושקע בו כסף, אני בהכרח לא משקיעה את הזמן הזה במטרות אחרות שלי. לכן, נעצור ונשאל:
כשזה נוגע לארגון הזמן שלי, מה מצית בי שמחה?
מה החלקים בלוח הזמנים שלי, בהם אני מרגישה שאני באמת מגשימה את החלומות והערך שלי בעולם?
מה באמת גורם לי לקום בבוקר, ולקפוץ מהמיטה מרוב רצון והתרגשות?
4. הזבל של אחד הוא האוצר של האחר
במידה ועברנו את השלבים הקודמים, סביר להניח שנשארנו עם חלקים בלוח הזמנים והמשימות שלנו שאנחנו לא רוצים לבצע. זה טבעי והגיוני. ייתכן שנמשיך לבצע משימות שאנחנו לא רוצים, ממגוון שיקולים. אבל בסעיף הנוכחי ננסה דווקא לאתגר את תפיסה זו, ולבדוק:
מה המשימות שאני מבצעת כיום בשגרה ואני רוצה להפסיק לבצע?
אילו משימות שאוכל להאציל כבר היום על אדם אחר?
אילו כישורים אוכל ללמד אדם אחר, כך שיתחלק הנטל במשימות אלה?
5. נתבונן בפעולת הניקיון עצמה
לבסוף, הניקיון שאנחנו עושים כעת בניהול הזמן שלנו, הוא חוויה פנימית של סדר והתבוננות.
נקדיש את השלב הסופי כדי לעצור להתבונן גם בחוויה עצמה, וננסה להבין מה היא מעוררת בנו:
איך אני מרגישה כשאני מתבוננת בפער שבין הרצוי למצוי בחיים שלי?
האם קל או קשה לי לשחרר משימות שאני רגילה לבצע או הרגלים קבועים?
אילו רגשות עולים בי כעת?
גם במידה והניקוי שעשיתם כעת יישאר בגדר אינטרוספקציה, ללא שינוי פרקטי בדפוסים שלכם בחיי היומיום, התקדמתם- ראשית כל במערכת היחסים שלכם עם עצמכם, וגם השינוי במציאות יגיע בעיתו.
מעוניינת לעשות ניקיון אביב לזמן שלך אבל לא מצליחה לעשות את זה לבד?
מוזמנת לפנות אלינו להתאמת קודה– דולה של החיים עצמם.