את בטח מכירה את זה, פינית לעצמך יום כתיבה, לקחת חופש מהילדים והעבודה, את מתיישבת לעבוד- ולא יוצא שום דבר. או שיוצא, אבל בקושי רב. את מכה בסלע ויוצא ממנו זרזיף של מים. בדיוק בשביל מקרים כאלה חשוב להכיר את העקרונות שיעזרו להקדים תרופה למכה, ולהגיע מוכנה מראש בצורה הטובה ביותר עבור יום הכתיבה.
1. להגיע עם מטרה ויעדים ברורים
בין אם הגעת למרתון כתיבה של 10 שעות, ובין אם את ניגשת לשעתיים של עבודה, חשוב להגדיר מבעוד מועד כל מה תרצי להתפקס בהזדמנות זו. בהקשר זה, ההבדל בין מטרה ליעד הוא עד כמה הצבנו סיום שהוא מוגדר, מדיד, רלוונטי, וספציפי, עבור משבצת הזמן שלפנינו. אם התיישבנו לזמן קצר אנחנו רוצות שיהיה לנו יעד, ואם לכמה ימים אפשר להגדיר מטרת על וכמה יעדים שנגזרים ממנה. למשל- לסיים לכתוב את פרק הדיון בתזה יכולה להיות מטרה טובה ל3 ימים, ובתוכה נגזור יעדים יותר קונקרטיים כמו לקרוא 5 מאמרים ספציפיים, בשעתיים הקרובות. חשוב שהיעד לא יהיה מאתגר מדי, אבל גם לא קל מדי, על מנת להצליח לייצר לעצמנו חוויה של flow, ותחושת הצלחה.
2. להכין את הקרקע
מפליא לגלות את מידת חשיבות ביצוע מקדים של משימות הכנה כמו ניקיון השולחן, הדפסת המקורות, חיפוש מקורות חדשים או הוצאת הספרים מהספריה. כל המשימות האלה של ההכנה, כאשר הן מתבצעות בתחילת סשן הכתיבה ולא לפניו, הן גוזלות מאיתנו הרבה זמן, ובעיקר אנרגיה מנטלית. בין אם סשן הכתיבה מתבצע בבית שלכן או במנזר מבודד, על מנת להוציא ממנו את המירב, עוזר מאוד להתחיל כשכבר כל ההכנות מאחורינו.
3. להגיע נקיים מנטלית
ניקיון השולחן מתבצע ברמה הפיזית, אבל אף חשוב מכך- אנו רוצות להגיע לכתיבה נקיות ברמה המנטלית.
הרבה פעמים אנחנו ניגשות לכתיבה כשאנחנו כבר מותשות מטרדות היום, ולא באמת פנויות לזמן של ריכוז עמוק. חשוב לעשות כמיטב יכולתך להגיע לזמן הכתיבה אחרי שסגרת את הפינות הבוערות ואחרי שהשקטת את המיינד, אבל במידה ואת מתחילה את זמן הכתיבה ומגלה שעדיין המיינד לא מצליח לנוח ולהתפקס, יש איך להתמודד: קחי נייר ועט, וכתבי בצד את מה שחי בתוכך כרגע. זה יכול להיות התחושות הפיזיות, הרגשות, רשימת המשימות שטרם בוצעו, ואפילו האמונות שעולות בך כרגע. לפעמים עצם הפעולה של מתן מקום לרעש שבפנים מסייע לנקות אותו, לפחות עד סוף הסשן. וגם, לפעמים פשוט צריך לעצור את סשן הכתיבה על מנת לבצע את הדבר הזה שהמיינד רוצה שתעשי, ורק אז אפשר לחזור לעבוד בשקט.
4. להכין את הסביבה הביתית
כדי שאנחנו נוכל לעבוד בשקט, חשוב שגם הבית יהיה ערוך לזה. במידה ואתן מתנתקות ממשק הבית, אפילו אם זה רק לשעתיים, חשוב שדיירי הבית ידעו וייערכו לכך. כך למשל, היתה לנו משתתפת בקודו, שלא הצליחה לגמול את הילדים מהמנהג המגונה של להפריע לה בזמן העבודה. בשלב מסוים חשבנו יחד על הרעיון של להכין שלט 'אמא בקודו', ולתלות אותו מחוץ לחדר העבודה בכל פעם שנכנסת לסשן כתיבה. זה עבד כמו קסם. גם פרופ' פולה קבלו סיפרה לנו בעבר כיצד הסוד הטוב ביותר להתקדמות רציפה במחקר הוא היכולת להפריד בין זמן בית וזמן עבודה. תתפלאו עד כמה הילדים והמשפחה מוכנים לשתף פעולה, כל עוד יש תיאום ציפיות ברור ואתן מצליחות לעמוד על הגבולות שלכן.
5. לשים לב לגוף
די כץ, מומחית כושר ותזונה, סיפרה לנו בעבר על החשיבות העצומה של דאגה לגוף במהלך העבודה על המחקר. לא בכדי במהלך מרתון קודו אנחנו משלבות סדנת יוגה ומדיטציה, ובמהלך כל מפגש קודו אונליין אנחנו דואגות להפסקות ומעודדות לקום, ללכת לשירותים, למתוח את הגוף. זה לא פחות מאשר קריטי; מצב הגוף שלכן משפיע על מצב המיינד, על היכולת להתרכז, ובעיקר, על היכולת להתנהל באופן בר קיימא. בין אם זה אוכל מזין לנשנש, יוגה וספורט, שעות שינה, חשוב מאוד להיות בהקשבה למה שהגוף שלכן צריך, ולתת לו את זה.
6. לדאוג לגורם תומך בהישג יד
העבודה על המחקר היא לעיתים קרובות חוויה של תהליך אינטימי עם עצמכן ולכן אך טבעי והגיוני שיצופו קשיים, מחסומים, וקושיות, אשר ידרשו מכן לאוורר עם אדם נוסף. לא תמיד קל לשתף את המנחה בנושאים האלה, שלעיתים כרוכים בחוויה של פגיעות. בקודו אנחנו מאמינות בעיקרון של שיתוף רדיקלי, ולכן אנחנו דואגות להימצאות של מנחה תומכת, בין אם זה במרתון הפיזי או אונליין. במידה ואתן משתתפות במפגש כזה חשוב לי להדגיש שאין נושא שיש להתבייש לשתף עם המנחה, היא שם אך ורק כדי להקשיב ולתמוך.
7. להכין בנק משימות טכניות
לעיתים אנחנו בוחרות יעד שמרגיש בזמן אמת מאתגר מדי ביחס לרמת העייפות או הבשלות שלנו, ואנחנו נתקעות על אותה משימה ולא מצליחות לנוע, והשעון מתקתק. במקרה כזה לפעמים עדיף להתפנות למשימה אחרת, טכנית ופשוטה יותר, שבכל זאת נוכל לקדם ולצבור חוויות של הצלחה. הרעיון הוא לבחור משימה השקולה לשטיפת כלים (ואולי אפילו שטיפת כלים ממש (: ), שתעזור לנו לאוורר את המיינד ולאפשר תחושת התקדמות, ומאידך לא תערים עלינו מחשבות ועומס חדש.
8. לעגן את ההישג
כשאתן מתיישבות ליום עבודה, אחת הדרכים לסייע לעצמכן להגיע למטרה שהוגדרה היא לעגן את ההישג דרך התחייבות כלפי סוף היום. כך למשל, ניתן לקבוע מראש עם המנחה קבלת מסמך אותו תסיימו. העיגון עם גורם חיצוני לכן מוסיף מידה של גיימיפיקציה וכן מוסיף תוקף להתקדמות. חשוב לזכור גם כאן, כמו בסעיף 1, לא להגדיר מטרה מאתגרת מדי ולא קלה מדי, אלא מאוזנת.
9. להתייחס לעצמכן כאל ניסוי
חלק מהמשתנים אשר משפיעים על יעילות יום הכתיבה משתנים בין אדם לאדם, ובתוך כל אדם- כתלות באינטראקציה של גורמים. יש דברים שלפי נסיוננו נכונים עבור מרבית האנשים, ויש דברים שנכונים לחלק ולחלק לחלוטין לא. לכן הטיפ הבא מציע לכן- אל תסתמכו על רשימות טיפים (: התנסו בעצמכם!
ערכו ניסוי וטעייה על גבי מדדים שונים של יום העבודה: שעות שונות ביום, עם או בלי קפה, סוגי מטלות, מיקום- בתוך הבית או בחוץ, בית קפה או סביבה שקטה, ועוד. חשוב לתעד את התוצאות תוך כדי החוויה, כדי לאפשר אחר כך מסקנות ברורות.
10. התמדה
זה העיקרון האחרון, וכנראה החשוב מכולם; התמדה, התמדה, ושוב התמדה. המיינד שלנו מבזבז משאבים רבים על חוויות של כניסה ויציאה מהמחשבה על המחקר, ולכן, כמו שמשתפת איתנו גם פרופ' יופי תירוש, קריטי לשמור על רצף עבודה. בהקשר הזה מכלול החיים שלכן כמובן משפיע, אבל אפשר לבחור באחת משתי אופציות- או לכתוב מדי יום, ככל הניתן- גם אם זה לזמן קצר, או לצלול למשך יום או יומיים ברצף, להרבה שעות. באופן זה לא רק שנעבוד בצורה יותר יעילה מול המחקר, אלא גם נייצר אמון מול הקולגות והמנחה שלנו.
אז למה אתן מחכות?
שיהיה בהצלחה בכתיבה!
*הפוסט נכתב בלשון נקבה אך מתייחס לשני המינים
© 2023 כל הזכויות שמורות
