ממליצים
מרתון הכתיבה הצליח לאזן באופן מושלם בין מבנה עם מעט נוקשות לגבי ניהול הזמן, נוקשות שחסרה לרובנו ביומיום, לבין הומור ורכות שכל כך נחוצים לכותבים - במיוחד כלפי עצמם. העבודה באותו חדר עם אחרים, בקבוצה, נתנה גם היא כוח. ימי המרתונים היו עבורי ימים פוריים מאוד כשלעצמם, וציידו אותי בכוח ובטכניקות התנתקות והתמקדות לשעות הכתיבה האישיות שלי.
הפגישה הראשונה שלי עם הקודו היתה לפני כארבע או חמש שנים, כשהגעתי באיחור של חצי שעה ליום מחקר בספריה, והייתי כל כך מיואשת שכבר חשבתי פשוט ללכת. תמר התעקשה שאשאר, וישבנו ודיברנו. ההספק שלי באותו יום בפרק בדוקטורט היה מדהים. מאז פחות או יותר אני כאן. אני מאוהבת בקודו, והמיזם הזה - אם אפשר לכנותו כך - קרוב מאד ללבי. בקודו התגבשה קהילת חוקרים חדה וממוקדת מטרה. המסגרת של השעות המסודרות שבהם עובדים, האפשרות לתכנן לו"ז מראש, הדיון הרחב על כלי עבודה (מאפליקציות לתכנון זמן דרך התייעצויות יומיומיות בוואטסאפ), והמבנה עצמו של שעתיים עבודה בכל קודו - כל אלה עובדים מעולה! קודו הפך בשבילי לעוגן בחיים. מרחב אינטלקטואלי, יצרני, רציני ומחוייב מאד שמעודד עבודה, חשיבה, תכנון והתפתחות. גם התכניות הממוקדות של קודו הן חלק מכך - אפשרות לתכנן רחב, להתייעץ, לדבר על המחקר, על האתגרים, על המהמורות שבדרך, ולצלול לעבודה. אני ממליצה בחום על הסטארטאפ הזה! ואולי הדבר החשוב ביותר: הוא משמח.
מאז שסיימתי את הדוקטורט אמרתי לעצמי שאני אכתוב ולא יצא לי אז אני כותבת עכשיו. יש הרבה מאוד גורמים שבלעדיהם לא הייתי יכולה לסיים את הפרויקט המטורף הזה שנקרא דוקטורט בשיא הקורונה, אבל אחד מרכזי בהם, אולי המרכזי שבהם בשנה האחרונה הוא קהילת קו.דו, שלא הרבה יודעים עליה וחבל, כי היא נגישה וזמינה עבור כולכן/ם ושווה שתדעו. קהילת קו.דו היא קהילה שברובה הגדול מורכבת מחוקרים ואקדמאים (אבל לא רק!) שעובדים על הדברים שלהם לבד, ביחד. זה סוג של הצטלבות מבורכת בין קבוצת תמיכה למי שמרגישות תקועות עם המחקר למרחב עבודה משותף שמייצר שגרת עבודה בריאה למי שצריכה (או מרתונים פרועים למי שזה מה שעובד לה) של כתיבה, קריאה, ועוד כתיבה. המתכונת פשוטה. נפגשים בזום לסשנים של שעתיים כל פעם (יש כמה כאלה ביום), מתחלקים לקבוצות קטנות ובהן כל אחת ואחד מדווחים את היעד שלהם לסשן הקרוב. עובדים יחד במקטעים קצרים של עבודה-הפסקה-עבודה ובסופם נפגשים פעם אחת נוספת לספר לקבוצה אם עמדנו ביעד או לא. לפעמים אם מישהו מתקשה עם אתגר ספציפי, הוא מציף אותו ועוזרות לו ביחד לחשוב על פתרונות. פעם בכמה זמן יש גם סשנים במציאות האמיתית של החיים עצמם, אבל מודה שטרם יצא לי לקחת חלק באחד כזה. אומרים שזה מעולה. פעם בכמה זמן יש גם סדנאות ספציפיות על כתיבה, דחיינות, שחרורי חסמים והתקדמות באקדמיה. עבורי זה עשה כמה דברים. קודם כל, אולי לא נעים להודות, לגלות שעוד אנשים כמוני מתקשים לפעמים בכתיבה, בהנעה של הדבר הזה, היה משחרר מאוד. זה עזר לי לסלוח לעצמי ומתוך הסליחה הזאת המון פעמים משתחררים המעצורים האלה שלא מאפשרים לנו לכתוב. מעבר לזה, זה מיקם אותי על שולחן העבודה שלי כל בוקר בתשע בבוקר עם מחשב פתוח ויעדי כתיבה מוגדרים ומדידים, ושגרה יומית די קבועה של שעות שבהן אני כותבת ושעות שבהן אני לא. זה נשמע סופר טריוויאלי, אבל עבורי זה היה חבל הצלה של ממש. על המיזם המצוין הזה מנצחת בכשרון מאוד גדול ובתבונה רבה תמר אלמוג הנהדרת. חלק מהסשנים חינמיים, חלק בתשלום (חד פעמי/כרטיסיה/ מנוי חודשי) ועבורי זה היה חד משמעית שווה את זה.
חבר'ה, אני רוצה לשתף שאתמול נבחנתי את הדוקטורט והיה מעולה (הרבה יותר טוב ממה שציפיתי), המנחה שלי אמר שהבוחנים היו גאים בי (הם ניסו להתקיל). אני רוצה להודות לקבוצה המדהימה הזו על התמיכה, הפרגון למנחות המדהימות של קודו: בר, ליטל, גילור, וסליחה אם שכחתי מישהי, אני קצת מתרגשת. מצאתי את הקודו לפני שנה בסגר הראשון, ובאותה תקופה הרגשתי אבודה, איך לעבוד עם ילדה קטנה בבית, איך בכלל להכניס את זה לסדר היום. בזכות תמר, שתמכה בי ועזרה לי, וכל המנחות והקבוצה המדהימה הזו, הצגתי את סמינר הסיום, הגשתי את התזה בזמן, הגשתי מאמר ובין לבין ילדתי עוד בת מקסימה
. התמיכה הרגשית שקיבלתי מכל הקבוצה הזו, הייתה מדהימה והרבה פעמים דירבנה אותי להמשיך ולעשות את הטוב ביותר במה שאפשר. למדתי מכן, שזה בסדר להתייאש, וזה בסדר שיהיו ימים פחות פרודוקטיביים והכי חשוב לא להיות קשוחה עם עצמך, זה קורה ולהמשיך הלאה. תודה מכל ה-
קיבלתי היום סוף סוף אישור רשמי על הגשת הדוקטורט לשיפוט! היה נהדר לעבוד איתכם.ן. שמחתי לקבל כל כך הרבה תמיכה ועזרה מהצוות ומהמשתתפות. אני יודע שהיו תקופות שהיה נראה שהולך לי בקלות, ותמיד היה הפיתוי להחצין את החלק הזה, אבל היו גם תקופות קשות, ותמיד הרגשתי שיש לי פה אוזן קשבת. שמחתי גם להיות מודל לחיקוי ולעזור כשיכולתי. תודה על הדגים, ועל החכות.
כבר כמה ימים שאני בתחושה הזאת ומוחאת הערכה למפעל הזה. אז ממש ממש תודה!... בזכותכן אני מפרקת את הדוקטורט ליעדים קטנים ומנסה שיהיה ריאלי. להיות עם עוד חוקרים באותו מרחב, להתייעץ ולראות שכולנו באותה סירה מאוד עוזר .. גם פרקטית וגם מורלית!
ההגנה על התזה בתחום רפואת השיניים נסתיימה לה היום, וקיבלתי ציון כמעט מקסימלי (: תודה רבה לקודו על העזרה באוניברסיטת תל אביב, ובזום. תודה מיוחדת לתמר שמעריכה אותנו כיזמים וכאמנים, היית לי השראה ומודל לחיקוי🌹. אציין שקיבלתי הרבה תמיכה בחיפוש המאמרים, המבוא ותוכן העבודה. הישיבה המשותפת באוניברסיטה ובזום תרמה לי ועודדה אותי מאוד להתחיל בכתיבת המחקר. כך ניצחתי את הדחיינות, מומלץ.
תודה לתמר על המיזם האדיר של קודו אונליין, מרתונים פיזיים ולקודות לדורותיהן, שאיפשרו את העשיה ללא עת...ולקיחת אחריות ליצור פסקי זמן שהם נטו לעשיה למען מטרה, לעשות ולהצליח. תודה לחבורת הקודואיסטים שעבדה איתי בשעות לא שעות.. על האמביציה, הנחישות, המוטיבציה על הכנות ורוחב הלב. פשוט להיות שם, לצמוח ולהתקדם לעבר המטרה, ומה שלא משרת, להזיז הצידה. לדעת שבכל התהליך הארוך הזה אפשר להישאר בן אדם!"
לאחר סיום הראיונות ותצפיות השטח, החלה תקופה מאתגרת של ניתוח נתונים וכתיבה. אחד הדברים שהכי עזרו לי, היו המפגשים לכתיבה מונחית, בקורונה זה היה בזום. הגעתי ל 2 -3 מפגשים כאלו בשבוע. תקופה מסויימת השתמשתי בשרותי הנחייה אישיים של קודה וגם זה עזר מאוד ודרבן אותי לכתוב. כתיבת דוקטורט במדעי החברה יכול להיות מהלך בודד למדי, היה לי קשה למצוא הנעה עצמית ומשמעת לעמידה בזמנים. הליווי של הקודה ומפגשי ההנחייה הקבוצתיים היוו תחליף למסגרת האקדמית התומכת שנזקקתי לה ומשקל מרכזי בהצלחה שלי לסיים את התהליך הזה. המון המון תודה לצוות קודו!!!
עכשיו תורי להודות לקודו 😊 חלקיכם זוכרים שהצטרפתי לקודו בקיץ שעבר כשהייתי בישראל ועבדתי על הדיסרטציה שלי יום ולילה בלחץ מטורף להספיק דדליין כדי שאוכל להתחיל תכנית פוסט-דוקטורט. הקודו נתן לי מסגרת לעבוד בה ולמדתי רבות על ניהול זמן ופרודוקטיביות, ולמען האמת לא בטוחה שהייתי מצליחה לעמוד בדדליין של ההגשה בלי הקודו. רציתי להודות לכל הקודות המדהימות שליוו אותי בתקופה הזו ומעבר, בייחוד לליטל וגילור שהיו עדות לכל השלבים, וכמובן לקבוצה התומכת הזו. נמשיך להיפגש בקודואים הבאים 🙏💜
שלום חברים, בשעה טובה אני שמחה לבשר לכם שסוף סוף הגשתי את התזה שלי, ורציתי לחגוג את ההצלחה הזו יחד אתכם. אני זוכרת איך לפני כמה חודשים, הייתי תקועה בעת כתיבת העבודה, ולא ידעתי איך לעזור לעצמי כדי להתקדם. הייתי כול כך אבודה ומיואשת שנעזרתי בגוגל וחיפשתי בו ״איך אפשר לסיים עבודת מחקר 😅. ואז הכרתי בפעם הראשונה את קודו. אני שמחה שנפלה בחלקי הזכות להיות חלק מקהילת קודו. אני מאוד מודה לכן על היוזמה ושפרויקט כזה אכן קיים בפועל, זה מה שהציל אותי בסוף. רוצה להודות לכולכם, ללא יוצא מן הכלל, עזרתם לי להשיג את המטרה שלי. תודה לכול החברים, אף פעם לא הרגשתי לבד בזכותכם, ותמיד שאבתי מכם כוח ומוטיבציה בזכות העשייה וההתמדה שלכם. תודה תמר על היוזמה והוצאת הפרויקט הזה לאור. תודה לאורלי ושרון שהנחו את המרתונים שהשתתפתי בהם, לא חסכתן ממני עצה ורעיון כדי לחזור הביתה בסוף היום עם תחושת סיפוק. תודה לכול המנחות של קודו אונליין, תודה לכן שהייתן שם בשבילנו. רוצה גם להודות מעומק לבי לליטל، שליוותה אותי לאורך כול התהליך. תודה לך שלא וויתרת עליי, האמנת בי ותמכת בי. איתך הצלחתי להכיר יותר את עצמי, מה יכול לעזור לי, מה יכול לעכב אותי, וכי תמיד יש דרך להתקדם הלאה. את פשוט היית מקסימה, תודה לך על הליווי המקצועי, האנושי והרגיש, על העידוד, על הגמישות והזמינות ועל ההכוונה המדויקת. תודה לך על הכול
.
כששמעתי על קודו לראשונה- אמרתי ״שטויות!״, מה זה ייתן לי לעבוד במקביל לאחרים? מה גם שאני ADHD עם קבלות! אבל אז כשקראתי על המלגה, בעיצומו של משבר אישי נוכח הסגר והחוסר יכולתי להתקדם בעבודה - אמרתי ״מה כבר יכול להיות? בואי ננסה!״. כשזכיתי במלגה וקראתי כי עלי להשתתף במינימום 15 מפגשים- הייתי חרדה שלא אצליח לעמוד בדרישה- כי אין לי זמן להתחייב לכל כך הרבה שעות! אבל אז.. קרה קסם! אחרי ארבעה מפגשים ראשונים- הבנתי שיש כאן משהו מעבר! שזה מאוד רחוק מלהיות שטויות, אלא שזה ממכר! התחלתי לפנות דברים מהלו״ז כדי להשתתף בקודואים!! והתבאסתי מאוד שלא יכולתי להשתתף במפגשים שהייתי רוצה להיות בהם! יש משהו ממכר בעבודה בשעות שכל תא במוח אומר ״הפייסבוק והאינסטוש יותר מעניינים עכשיו.. תברחי מהמאמר שהיית חייבת להגיש לפני שלושה שבועות״! אז מצאתי את עצמי מאוד נלחצת להיות בזמן בכל מפגש אליו נרשמתי- לחץ שהוא טוב.. ואיזה אושר לגלות שעבדתי שעתיים רצוף אחרי שהריטלין כבר לא זורם בעורקיי!! זה כיף אדיר לפגוש את אותן פנים כל יום, לדבר ולחלוק תסכולים וחוויות עם אחרים, מבלי לדעת מה הם לומדים, או מאיפה הם באים, וכולם מבינים ללב של כולם כי ״אנחנו שנינו מאותו הכפר״! (האקדמיה כמובן חחח). מעבר לכך, זה ממש מחמם את הלב לראות כיצד כולם עוזרים לכולם בכל שאלה, חולקים חוויות, ולומדים אחד מהשניה - אישית למדתי על כמה אתרים של עבודה עם מאמרים אקדמיים- שזה עצוב לי שלא ידעתי עליהם לפני כן!!! ובקיצור, ממקום שלא ידעתי אך אוכל להשתתף ב 15 מפגשים- יצא בסוף שהשתתפתי ב 32 מפגשים (64 שעות!) של קודו!! בזכות המפגשים הללו- אני יותר רגועה לאחרונה, כי אני יודעת שאני עובדת.. גם אם זה לשעתיים ביום, לפעמים השעתיים הבודדות האלה בסוף היום (שבד״כ אני לא עובדת בהן אחרי שלא עבדתי כל היום.. כי אין כבר אנרגיות או כוח וכי לא התחלתי את יומי עם עבודה) סוגרות לי פינה במצפון, ומרגיעות אותי מאוד. כמובן, שבזכות המפגשים הללו הספקתי רבות בעבודה.. התקדמתי בקצב שאחרת לא הייתי מגיעה אליו בחיים אלמלא המחויבות למפגשים! אני יכולה עוד לחפור לכן רבות.. אך אקצר ואומר כי כרגע אינני יכולה בלי המפגשים- אני מחכה להם! תבורכו על העשייה ועל המיזם כל כך החשוב הזה.. בזכותו אתן מקדמות ודוחפות אחרים ואחרות קדימה, במסעם האישי להגשמת חלום ולמימוש עצמי 🙂
אחרי חודשים של עבודה קשה על התיזה הגיע גם זמני להיפרד. רציתי להגיד תודה רבה לצוות הנפלא שיש פה, לכל המנחות בקודו אונליין שנתנו כתף תומכת ועצות, במיוחד אפרת לדרפיין גלבוע ואורלי טל שעברו איתי שעות ארוכות של עבודה וייעוץ בין אם זה באונליין ובין אם זה במרתונים פיזיים. תודה גם לתמר וליטל שמנהלות ומאפשרות את קיומה של הפלטפורמה החשובה הזו! רבים כותבים שבלי קודו הם לא היה מסיימים בזמן. זו לא סתם קלישאה, בלי הפטפורמה הזו אני לא הייתי מגיעה לנקודת הסיום בצורה רגועה, מנוהלת, והכי חשוב בזמן! תודה רבה לכל המשתתפים שהיו רשת תמיכה והזדהות ובמיוחד לשותפים במועדון 18:30 💙 הרבה בהצלחה לכולם בהמשך הדרך, במחקר, ובעבודות. נעמתם לי מאוד לאורך התקופה הזו🙏
תמיד כיף לחגוג פה ביחד עוד צעד קטן… הגשתי את הגירסה המתוקנת לוועדה הפנימית… תחזיקו לי אצבעותתתת שלא יהיו יותר תיקונים 🙏🤞 תודה רבה על התמיכה המדהימה כמו תמיד, על כל שיחה וייעוץ. תודה לאורלי ולתמר על המרתונים האינסופיים… זה היה סבב הערות מתיש, אבל לא שבר אותי בזכות העבודה ביחד. מאחלת סופ״ש חמים ונעים לכולכןם.
החוויה שלי במפגשי קודו היתה טובה ומועילה. קודם כל, בכל מה שקשור להגדרת יעדים כבר למדתי המון. בשבועיים האחרונים למדתי להציב יעדים ממוקדים מראש לכל השבוע וזה גם מקדם אותי בעבודה וגם מפחית מהלחץ ורגשות האשמה כשאני מרגישה שיש המון מה לעשות ואני לא מספיקה 🙂 ההרשמה מראש למפגשים יצרה לי מחויבות לזמנים שקבעתי (למשל היום הצטרפתי למפגש של 6 בבוקר ואם לא הייתי נרשמת מראש אין סיכוי שהייתי מצליחה לקום בבוקר ולעבוד עצמאית). תודה רבה על ההזדמנות וההיכרות עם הכלי המיוחד הזה.
הייתי מנוי בעבר, והקודו כל-כך עזר לי שהרגשתי שאני כבר יכול להסתדר גם בלעדיו. זה עבד לכמה חודשים ועכשיו הרגשתי צורך לחזור. אני בשלבים די מתקדמים של הדוקטורט, עם קצת מזל והתמדה אולי אפילו אסיים אותו השנה.
אז הגיע הרגע לנס חנוכה שלי. הגשתי את עבודת הדוקטורט לשיפוט. זהו. הקובץ והטפסים נשלחו ממש לפני כמה רגעים. לפני שנה בדיוק קיבלתי את המלגה של אימהות חוקרות, מלגה לחודש לקודו כשעוד לא ממש הבנתי מה זה. אחרי שלחצתי על אורלי (וייסר) שאני חייבת דחוף כי אני תוך חודש צריכה לשלוח למנחים שלי את העבודה גמורה... הייתי בטוחה שזה יהיה רומן קצר של חודש-חודשיים מקסימום. זה לא קרה. מאותו רגע יצאתי למסע, מסע לסיום הדוקטורט שכלל באמת הרבה שלבי סיום בתוכו. מסע חקירה של הרגלי העבודה והחשיבה שלי, של מה עוזר לי, מתי אני מתחמקת מהעבודה, מה מקדם אותי ומה רק נדמה לי שמקדם אותי ומה באמת המטרות שלי. התחדדו גם הרבה דברים שידעתי וזה הרבה בזכות הקודו. עם הזמן הבנתי מה זה קודו, הרגשתי שנפלה בחלקי הזדמנות נהדרת ללמוד על עצמי, על אחרים ובעיקר להרגיש לא לבד בסוף הדרך. הכוח של הקבוצה הוא מפתיע כל פעם מחדש. למרות שאני יודעת את זה, זה בכל פעם העבודה המשותפת חיזקה אותי, בין אם עמדתי ביעד או לא. שמחתי לפגוש את כולכם.ן בריבועים הקטנים. תודה רבה רבה לאורלי וייסר - שדאגת למלגה והכנסת אותי לעניינים. תודה ליטל - על המענה המהיר תמיד, על הגמישות , שלא ויתרת עליי מהר וניסית תמיד למצוא פתרונות. תודה לאורלי טל - על המרתונים הנהדרים שתמיד דחפו אותי קדימה, עם הנוכחות המיוחדת שלך. תודה לרעות, ליעל, לגילור, לקרן - שהייתן שם בכל הרגעים הטובים יותר וטובים פחות, יודעות להגיד את הדבר המרגיע והמארגן באותו רגע. תודה תמר - שיזמת את הדבר הזה, שממש קשה להסביר לאחרים מהו וממש קשה לדמיין איך זה להיות בלעדיו. אולי עוד אשוב. מקווה שלא שכחתי אף אחד. תודה לכולם על התמיכה ועל הקבוצה הזאת.
קודואיות יקרות, רציתי לכתוב לכן, שממש לפני יומיים הגשתי את הדוקטורט שלי! ורציתי לכתוב לכן, שזה הרבה הרבה בזכותכן, בזכות מלגת הקודו שמשפחתה של אורלי העניקה לי בנדיבותה, ובזכות הקהילה המדהימה של הקודו. ליוויתן אותי החל מהמרתונים בתחילת הדרך (אני חושבת שהייתי במרתון הראשון שהיה באוני' ת"א), ועד מפגשי הקודו אונליין, שכל כך כינסו ועזרו לי למצוא את האומץ לכתוב, ולא פחות חשוב - את האומץ לסיים לכתוב. כל אחת מכן כל כך עזרה לאורך הדרך, בטיפ, בשיחה קצרה, בעזרה בהתלבטויות קטנות, ובליווי לאורך כל הדרך הארוכה הזו שהיא דוקטורט. הייתן כל כך נהדרות, מכילות, מעודדות ומדהימות... אז, תודה, מכל הלב, על הכל.
היי תמר, הגשתי היום את התזה 🥳 תודה רבה רבה על הכל, זה התעלה על הציפיות שלי. הרצון של כל אחת ואחד מהמנחות והמנחים לעזור ולקדם אותנו הוא לא מובן מאליו. נוצרת אוירה מאוד טובה ותומכת וזה בא לידי ביטוי גם אצל המשתתפים שתמיד שמחים לעזור ולתרום אחד לשני.
שלום תמר, מה שלומך? הסיבה שאני כותב היא שעשיתי סדר בזכרונות של הטלפון שלי ונתקלתי במספר שלך. אז פתאום רציתי לעדכן, ובעיקר להגיד לך תודה. אני חושב שקיבלתי החלטה נכונה אז, גם אם יש עדיין צביטה בלב ביחס שלי לאקדמיה וליכולות שלי . מצד שני, הפרויקט החדש קורם עור וגידים. אני מקווה שבשבועות הקרובים אוכל לחשוף אותו לעולם. וגם (או אולי בעיקר), הוויתור הזה פינה אותי להתמודד עם קשיים גדולים אחרים שיש לי, ואני לא רואה איך הייתי יכול לעשות את זה לבד. זה על קצה המזלג. שוב, בעיקר רציתי להגיד תודה.
בוקר טוב 🌷, רציתי לחלוק שהמאמר שתיקנתי בחודש קודו שהייתי בו אי שם באפריל, התקבל היום! 🎉 🎊 רציתי להודות לתמר ולבר, ולכל מי שהיה כאן על המסגרת, החברה, והעזרה בהתקדמות. הגשתי את התיקונים בשבוע 40+ 2 להיריון אז ממש הספקתי משהו שעלול היה להיגרר עוד הרבה אם הייתי יולדת קודם, אז תודה גם לבן החמוד שלי שחיכה עוד קצת בבטן 😍😅.